פסק-דין בתיק ת"א 12577-01-09

כללי

1.         הולכת רגל מעדה ונפלה בזמן הליכתה ברחוב. לטענתה, נפילתה נגרמה בעטיו של מפגע חמור שהיה במדרכה, ולכן מוטלת האחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה על הרשות המקומית שבתחומה אירעה התאונה.  

2.         לפיכך,  הגישה תובענה זו נגד עיריית קרית מוצקין (להלן גם: העירייה), אשר בתחומה אירעה התאונה, ונגד מבטחה בביטוח אחריות כלפי צד שלישי. המחלוקת בין בעלי הדין נעוצה בשאלת החבות ובשאלת שיעור הנזק.

נסיבות אירוע התאונה

3.         התובעת ילידת 1959, מורה במקצועה. ביום 11.5.06 בשעה 06.30 בערך יצאה התובעת את ביתה ברחוב אושה 34 בקרית מוצקין ושמה פעמיה לכיוון מכוניתה, אשר חנתה ברחוב בסמוך לביתה. בדרכה למכונית נתקלה לטענתה במפגע ונפלה ארצה. כתוצאה, נגרם לה שבר בקרסול שמאל. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה.

4.         רחוב אושה בקרית מוצקין משתרע מדרום לצפון. מצד צפון הרחוב ללא מוצא וגובל במבנה בית-ספר, אשר שטחו תחום על ידי קיר-גדר. גדר זו כמו גם שער הכניסה אליו ניצבים לרחוב אושה. בית התובעת נמצא בצד מזרח והוא הבית האחרון  ברחוב אושה. המרחק בין המדרכה שבצד בית התובעת לבין שער הכניסה לבית הספר הוא כ-2.00 מטרים.

דיירי רחוב אושה נוהגים להחנות כלי-הרכב בשני צדי הרחוב וגם בניצב לגדר בית הספר.

5.         ביום שקדם לתאונה החנתה התובעת את מכוניתה מסוג מאזדה 626 ברחוב אושה צמוד למדרכה מצד מזרח במרחק מה מגדר בית-הספר. חזית המכונית פנתה לכיוון היציאה מהרחוב (כך שחלקה האחורי פנה לכיוון גדר בית-הספר). לגרסת התובעת, בבוקרו של יום התאונה מלבד מכוניתה לא חנו מכוניות נוספות בצד זה של הרחוב.

6.         המדרכה במקום עשויה אבנים משתלבות, כשרוחב כל אבן כעשרה סנטימטרים ואורכן כעשרים סנטימטרים. במועד קרות התאונה היה שקע בסמוך לשפת המדרכה ובמרחק שני מטרים בערך מגדר בית-הספר. ראה מוצג נ/2 (להלן: המפגע). המפגע נוצר עקב עקירה ממקומן של שתי אבנים משתלבות, ולטענת התובעת, טרם תוקן.

6.         לאחר נפילתה, וממקום התאונה התקשרה התובעת לבעלה, אשר היה בדרכו לעבודה ושב על עקבותיו. הוא הזעיק אמבולנס אשר העביר את התובעת לבית-חולים רמב"ם בחיפה.

7.         עצם הנפילה כמו גם העובדה שזו אירעה ברחוב אינן שנויות במחלוקת. המחלוקת נעוצה בשאלה מה גרם לנפילת התובעת - מפגע שהיה במדרכה, כטענתה, או שמא התאונה אירעה ללא קשר למפגע, והיא תוצאה של סיכון טבעי ורגיל האורב לכל מי שמתהלך ברחובותיה של עיר, כטענת העירייה.

8.         הנטל להוכיח קיומו של המפגע כמו גם היכן קרתה התאונה מוטל על כתפי התובעת, בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'. רק אם הניחה זו תשתית עובדתית המבססת לכאורה את אחריות העירייה עובר לאחרונה הנטל להביא ראיות לסתור, והימנעותה של העירייה  מלהביא גרסה או חוסר הסבירות שבגרסתה יכולים לחזק את ראיות התובעת.

כפי שיפורט להלן, אפילו ייקבע כי העירייה לא הציגה גרסה כלל או כי גרסתה אינה סבירה, לא יסייע הדבר לתובעת, אשר לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הניחה תשתית עובדתית שממנה ניתן להסיק כי המפגע גרם לתאונה.

ייאמר כבר עתה, עצם קיומו של מפגע כמו גם הפרה מתמשכת מצד העירייה את חובתה לדאוג לתקינות כבישים ומדרכות בתחומה (ככל שלא דאגה לתקן את המפגע) אינם רלוונטיים להכרעה בהליך דנן. על התובעת להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין המפגע לבין התאונה הנדונה.

9.         לגרסת התובעת באותה עת איש לא היה בקרבת מקום. בעלה של התובעת, אשר הגיע למקום לאחר קרות התאונה, מצא אותה לדבריו שרועה על הכביש בסמוך לשער הכניסה של בית-הספר. על אודות התאונה אין אפוא עדויות, זולת זו של התובעת.

10.        עצם קיומו של המפגע - הנראה לעין בתמונות נ/2 - אינו שנוי במחלוקת. כמו-כן הוכח כדבעי כי התובעת נפלה בעת הליכתה ברחוב. בנקודה זו גרסתה עקבית והעירייה אינה מתכחשת לנפילתה. בנוגע למקום נפילתה מסרה בהזדמנויות שונות גרסאות שונות.

כך, בסיכום האשפוז נרשם, מן הסתם מפיה, ' נפלה ממדרכה'; הא ותו לא. בתיאור התאונה בסעיף 5 לכתב התביעה (אשר הוגש ביום 21.1.09) נאמר ' בבוקרו של יום 11.5.06, או בסמוך לכך, בעת שהלכה על המדרכה ברחוב אושה, בדרכה למכוניתה, נתקלה רגלה במרצפת שקועה ושבורה בין האבנים המשתלבות והיא נפלה ארצה.' בהמשך, בתחשיב הנזק (אשר אינו חלק מחומר הראיות ברם צוינה בו גרסה) נאמר כי התובעת הלכה '... למכוניתה שחנתה ברחוב, נתקלה רגלה ...והיא נפלה ארצה. התובעת נפלה על המדרכה, ומעוצמת הנפילה הוטחה, התגלגלה ונפלה אל הכביש.'

בתצהיר עדות ראשית, אשר ניתן ביום 12.1.11 כארבע שנים ומחצה לאחר התאונה, לראשונה ציינה התובעת כי היתה בדרכה לתא המטען של המכונית: ' ביום 11.5.06 בבוקר, הלכתי על המדרכה ברחוב אושה בדרכי לתא המטען של מכוניתי שחנתה בסמוך למדרכה. לפתע, רגלי נתקלה במרצפת שקועה ושבורה בין האבנים המשתלבות ונפלתי ארצה. נפלתי על המדרכה, ומעצמת הנפילה הוטחתי ונפלתי אל הכביש.' בעדותה ציינה כי 'יכול להיות' התכוונה להניח דבר מה במושב האחורי של מכוניתה (ראה עמוד 18).

למומחה מטעמה מסרה התובעת כי ' בדרכה לעבודה מעדה בבור כרוי במדרכה..' ולמומחה מטעם הנתבעת מסרה כי ' בדרכה לבית הספר נתקלה במהמורה במדרכה עם רגל שמאל. נפלה במדרכה ונהדפה לכביש.'